"חדר משלך", ספרה המפורסם של הסופרת האנגלייה וירג'יניה וולף, הוא הרבה יותר מעוד טקסט פמיניסטי פורץ דרך. הספר מבוסס על סדרת הרצאות שנשאה וולף באוניברסיטת קיימברידג' בשנת 1928. בהרצאות אלה, התייחסה וולף למעמדן של נשים בספרות, תוך שהיא בוחנת את ההיסטוריה, ההווה והעתיד של היצירה הנשית.
זוהי יצירה ספרותית מרתקת, שזורה בהומור, תובנות חכמות וביקורת חברתית נוקבת, המהווה קריאת תגר נוקבת על עולם ספרותי הנשלט על ידי גברים.
וולף טוענת שאישה זקוקה ל"חדר משלה", כלומר מרחב פיזי ומנטלי חופשי מהסחות דעת ומציפיות חברתיות, כדי לפתח את כושר היצירה שלה. לדעתה, תלות כלכלית בגברים, דימוי "האישה האידיאלית" כפי שהוא מצטייר בספרות, וחוסר ההכרה במורשת ספרותית נשית, כל אלה מונעים מנשים לממש את מלוא הפוטנציאל היצירתי שלהן.
היא מבקרת בחריפות את ההתעלמות מהיצירה הנשית לאורך ההיסטוריה. היא טוענת שגברים סופרים קיבלו הכרה ותמיכה, בעוד נשים סופרות נדחקו לשוליים, נאלצו להתמודד עם קשיים רבים, ויצירותיהן לא זכו להערכה הולמת.
בספר וולף מתארת עקרונות חשובים בפמיניזם:
חשיבות המרחב הפרטי: וולף טוענת שאישה זקוקה ל"חדר משלה", כלומר מרחב פיזי ומנטלי חופשי מהסחות דעת ומציפיות חברתיות, כדי לפתח את כושר היצירה שלה.
עצמאות כלכלית: לדעתה, תלות כלכלית בגברים מונעת מנשים להקדיש את עצמן לכתיבה באופן מלא.
מורשת ספרותית נשית: וולף מבקרת את ההתעלמות מהיצירה הנשית לאורך ההיסטוריה, וקוראת להקמת "ספרייה של נשים" שתאפשר לנשים להתחקות אחר קולם הייחודי בספרות.
התמודדות עם "המלאך בבית": וולף מאתגרת את דמות "האישה האידיאלית" כפי שהיא מצטיירת בספרות, ומציעה לנשים להשתחרר מכבליה ולפתח את עצמן כאישיות עצמאית.
הספר "חדר משלך" תרם רבות להעלאת המודעות ליחס המפלה כלפי נשים בספרות. הוא עודד נשים סופרות להמשיך ליצור.
הספר נחשב לאבן דרך בתנועה הפמיניסטית. הוא העלה לדיון נושאים חיוניים הקשורים למעמד האישה בחברה, תרם להעלאת המודעות ליחס המפלה כלפי נשים בספרות, והיווה השראה לדורות של נשים סופרות ויוצרות.
ביקורת על הספר:
התעלמות מהיבטים גזעיים: חלק מהמבקרים טענו שהספר מתעלם מהיבטים גזעיים של דיכוי נשים, ומתמקד בעיקר בחווייתן של נשים לבנות ממעמד חברתי גבוה.
אופי אגוצנטרי: טענה נוספת היא שהספר מתמקד יתר על המידה בחווייתה האישית של וולף, ואינו נותן מספיק מקום לקולותיהן של נשים סופרות אחרות.
התמקדות בספרות: הועלתה גם טענה שהספר מתמקד יתר על המידה בסוגיית הספרות הנשית, ואינו מתייחס מספיק להיבטים אחרים של דיכוי נשים בחברה.
